המאבק עם תנורי עיבוד שמשטחי הזכוכית בהם ארוכים מאוד (ואיך לפתור את זה)
רוב המנורות באור אינפרא-אדום פועלות בטווח של כמטר אחד בלבד. זה מספיק לעבודות קטנות, אך כשמדובר בתנורים גדולים, הפערים בין המנורות הופכים לבעיה אמיתית. נוצרים אז אזורים קרים בשטח הזכוכית.
ואזורים קרים גורמים לבעיות – הזכוכית נעה בצורה לא אחידה, נוצרים מתחים פנימיים, ובסופו של דבר מדובר בחתיכת זכוכית חסרת תועלת.
כדי למנוע זאת, אנו יוצרים מערכות חימום מיוחדות שמאפשרות חימום בטווח של יותר מ-2 מטרים. בלי פערים, בלי אזורים קרים – רק חום עקבי.
הטריק לצינורות ארוכים
אי אפשר פשוט למתוח חתיכת קוורץ ולהסתפק בכך. אם עושים זאת, ייווצרו אזורים חמים שיכולים להרוס את שטח הזכוכית בתוך שניות.
אנו משקיעים הרבה זמן בשינוי המתח וההספק. המטרה היא פשוטה: החום צריך להיות אחיד בכל חלק של הצינור.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו: מקור החשמל. צינורות ארוכים וחזקים צורכים הרבה אנרגיה. אם החוטים או המפסקים אינם מספיק חזקים, המערכת תקרוס מיד כשמתחילים להגדיל את החום. זו דרך מעצבנת להתחיל את העבודה.
עמידות לאורך זמן
כשהצינורות ארוכים וחמים מאוד, הם נוטים להתעקם. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בקוורץ בעל קירות עבים. זה שומר על הצינורות ישרים, כך שהם לא יתעקמו תחת משקלם.
אנו גם מסדרים את הצינורות בצורה רציפה. אנו שומרים על מרחק קטן ביניהם, כדי שלא ייווצרו פסים על שטח הזכוכית. בנוסף, אנו משתמשים בחיבורים תעשייתיים שיכולים לעמוד בהתרחבות ובקיטוב התמידיים של הצינורות. הם עמידים מאוד.
כמה דברים שצריך לזכור
מערכות אלו מתאימות מאוד לעבודות ארכיטקטוניות גדולות, אך יש להן חיסרון: הן שבירות.
צינור קוורץ באורך של 2 מטרים נשבר בקלות יותר מצינור קצר יותר. הצוות שלכם צריך להיות זהיר בזמן ההתקנה.
ובבקשה, אל תחזקו יותר מדי את החיבורים. הזכוכית צריכה מקום לנשום ולהתרחב בצורה ליניארית. אם היא נמצאת תחת לחץ גדול מדי, הצינור יתעקם, ייצר מתחים ובסופו של דבר יישבר. תנו לה מקום – והיא תעמוד בצורה טובה.